<h1>ראבי"ה סימן תקצ"ו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
נפלאתי מאי טעמא פליגי רב ושמואל בקריאת ראש חדש, דמדמי ליה לפלוגתא דקריאת מעמדות, ורב אמר דולג ושמואל אמר פוסק, מאי דוחקייהו, יקרא למעלה או למטה כמו שירצה עם פרשת החודש, דהא בפרשת המועדות עבדינן הכי וקרינן עד שאנו מגיעים לענין היום, גם בתורת כהנים גם בראה אתה אומר אלי עלה בחולו של מועד גם בפרשת עשר תעשר וכל הבכור, אף על פי דמצות וחוקים שייכי קצת בההוא יומא. ותו דגרסינן [כ"ט ע"ב] מאי פרשת שקלים רב אמר צו את בני ישראל ושמואל אמר כי תשא, ופרכינן לרב מאי שנא ראש חדש אדר שחל להיות בשבת משאר ראשי חדשים, ומשני דאילו שאר ראשי חדשים קרו שיתא בענינא דיומא וחד קרי בדראש חדש ואילו האידנא כולהו קרי בדראש חדש, ושבעה לא אפשר לקרות בדראש חדש אם לא יתחיל למעלה. והך שינויא לרב גופיה, ואם כן בכל ראש חדש ניעביד הכי, ולא נדלג ולא נפסיק. וצריך לדחוק ולומר דכל שבעה קורין בדראש חדש ומדלגין מה שקרא האחד שתים ושלש פעמים, דדומיא דהכא אמרינן בירושלמי דתענית [פ"ד ה"ג] דזימנין מדלגין שני פסוקים, כדפרישית לעיל. וכן בפרשת המועדות מתחיל בשור או כשב, דכתיב ביה המוציא אתכם וגו' [יציאת מצרים] לענין פסח וגם דין קרבנות, שהרבה קרבנות צריך במועדים למוספין, וכולהו ענין מועד ושייכי אהדדי. וכן תמצא בכל הני דקרינן בפסח ועצרת ובראש השנה וביום הכיפורים ובחג שכולהו ענין המועדים ולא יותר. ומצות וחוקים דקרינן ופתוח תפתח, פירש רש"י משום דזמן האסיף הוא והעניים יוצאין לאסוף מאכלם וכן צריכין לעשר, [משום הכי] קרינן עשר תעשר. וכן צריך לומר גבי ראה אתה אומר אלי עלה וגו' ענין יציאת מצרים. ואינו קורא לא למעלה ולא למטה כי [אם] ענין היום. וראיה לדברי דפרכינן לרב בפרק שלישי דמגילה ובפרק בתרא דתענית [כ"ז ע"א] מדתניא פרשה של חמשה פסוקים קורין אותה ביחיד וכו' ואי איתא נדלג אידליגי, ומשני שאני התם דאיכא רווחא, ובמגילה גרסינן דאפשר, והיא היא, ופירושו בשני ובחמישי של כל השנה מיירי ויכול לקרות כמו שירצה, אבל גבי מעמדות אי אפשר לקרות יקוו המים ביום ראשון, שהוא בריית יום שלישי. ובקושי היו קורין ביום [ראשון] בראשית ויהי רקיע, כדתנן [תענית כ"ו ע"א], אלא משום דאי אפשר לקרות בראשית בשלשה גברי, שאינה אלא חמשה פסוקים, קרינן נמי יהי רקיע ומדלגין. הילכך גבי ראש חדש איכא למימר נמי האי טעמא, דלהכי אין קורין לא למעלה ולא למטה. ומתחיל מצו את בני ישראל וגו', דתמיד איתיה כל יומא. ואותבינן אשמעתין דאם כן יקראו רק פרשת בראשית שהיא רק ענין היום לשלשה גברי ויכפול בדילוג עשרה, כדקאמרינן ואילו השתא קרו כולהו בדראש חדש, ואי מפרשינן דקרו לעיל מיניה אם כן הא מילתא מרפסא איגרי ורמי[א] שורי. ובורא עולם יקימנו ונחיה לפניו.
